ישנו קונפליקט בסיסי בכל הנוגע לעיצוב פונטים למסך. הפונט מורכב מקווים, צורות וזוויות "ווקטוריות" חופשיות והמסך מציג הכל כמתווה ריבועי של פיקסלים. הדרך המקובלת להתמודדות עם הבעיה היא יצירת רמיזות – "hinting" אשר ינחו את הפונט כיצד להיראות בגדלים השונים. פונט עם הינטים מכיל גם את סדרת הצורות הבסיסית של אותיותיו וגם סדרות מקבילות עבור מספר גדלים קטנים:  14px, 13px, 12px 11px, 10px ולעיתים אף 9 או 8px. הינטינג היא משימה טכנית קשה ומיגעת והיא הסיבה המרכזית שבגללה פונטי מסך טובים לטקסט (בעלי קריאות גבוהה בגדלים קטנים) הם נדירים כל כך. זו גם הסיבה המרכזית למורכבותו ויוקרו של תהליך פיתוח פונטים מסוג זה.

בזמן שמערכות הפעלה כמו Mac OSX וגרסאות אחרונות של Windows מנסות לרנדר את הפונטים לפיקסל בצורה אוטומטית ללא הצורך להיעזר בהינטינג, ישנן לא מעט מערכות הפעלה שעושות שימוש בהינטינג כשהם זמינים כדי לספק תוצאות טובות הרבה יותר. התוצאה היא שפונט עם הינטיג מוצלח יבטיח קריאות גבוהה על מגוון רחב יותר של מערכות הפעלה. אך האם זה אומר שנידונו לעבודה הסיזיפית והאינסופית של רמיזות עבור כל אות במספר רב של גדלים?

וורנר למברג טוען שלא בהכרח. וורנר הוא המפתח שמאחורי פרויקט הקוד הפתוח FreeType, ספריית קוד אשר מטפלת בתצוגת טקסט על מסך עבור מערכות הפעלה פתוחות כגון לינוקס לגווניה. באופן ספציפי מפתח וורנר את מרכיב הTTFAutoHint תוכנה שמנסה לחשב אוטומטית כיצד ליצר הינטינג מוצלח למספר רב של גדלים ולהוסיף אותם לתוך קובץ הפונט. וורנר, שפועל בהתנדבות מנסה בימים אלה לגייס כספים שיוכלו לקנות לו זמן לשפר את התוכנה. הקמפיין ששואף להשיג $30,000 מקבל מענה יפה מהקהילה (גם אנחנו תרמנו) כמו גם מחברות מסחריות כמו FontLab, Google ו-Microsoft.

במסגרת הפרויקט שלנו אנחנו עובדים עם וורנר על שיפור התפקוד של TTFAutoHint עבור השפה העברית ותמיכה במאפיינים המיוחדים שלה ובהשלכות שלהם על הדרך בה האות מתרנדרת לפיקסל.

אם תזרקו גם אתם כמה דולרים לכיוון וורנר, העברית שלנו תיקרא טוב יותר. ושעה אחת קודם.