אז למי ששואל את עצמו על מה לעזעזל הוא מדבר שם בוידאו הארוך הזה…
הוא בעצם מסביר פה יפה ובאורך רוח למה כל כך חשוב לעצב פונטים במיוחד לווב. או לפחות להתאים אותם למגבלות הווב. הוא מתאר לקראת סוף ההרצאה את העיצוב מחדש שהם עשו לפונט "גותהאם" כדי שיראה הכי גותהאם שאפשר גם על המסך.
המגבלות של מערכת טיפוגרפית על מסך ועוד יותר בדפדפנים מסוגים שונים, מערכות הפעלה שונות ומסכים מסוגים שונים – כל כך מורכבות ושונות מאלו שהיו לנו עד היום בפרינט. שיש עבודה רבה שונה וחדשה שיש לעשות בפיתוח פונטים לווב.
בהצלחה!
(:
אחד הדברים שכ"כ חזקים בפרזנטציה הזאת היא שפיגורה כמו ג'ונתן הופלר קם ואומר בפירוש שהפונט הוא לא הווקטור שממנו הוא בנוי אלא הדיו על הדף או הפיקסל על המסך. הופלר לא יכול להחשד בחאפריות או העדפת טכנולוגיה על פני ערכים טיפוגרפיים ועם זאת הוא אומר שבהחלט יש מקום לעוות את צורת האות כדי להתאים אותה לרינדור על מסך, בדיוק כמו בדוגמה של הפונט רטינה שהגליפים שלו כוללים מלכודות דיו אשר בפני עצמן יכולות להראות גרוטסקיות למדי אבל נעלמות בהדפסה על נייר ומוודאות שהרעיון של האות בא לידי ביטוי דרך מערכת העיצוב (Design System) על גבי הקונטקסט הטכנולוגי (נייר או במקרה שלנו מסך).
הדבר נכון על אחת כמה וכמה כשמדובר בפונט טקסט אשר האיכויות הצורניות שלו אמורות קודם כל לשרת את איכות הקריאות ורק אח"כ לעמוד בפני עצמן כהצהרה אסטתית.
That's the best aneswr of all time! JMHO